שקרים קטנים צרות גדולות
יש ילדים ישרים כמו פלס, תמיד יתוודו ויאמרו את האמת, לא משנה מהי. אם היא לטובתם וגם אם לא.
יש ילדים שאנחנו מוצאים את עצמנו כל פעם מחדש בהתלבטות גדולה האם להאמין להם או לא.
אז למה ילדים משקרים?
ילדים צעירים, סביב גיל שלוש, מתחילים לשקר. זה חלק מההתפתחות התקינה של המוח.
במידה ונתייחס לזה בצורה שקולה זה יעלם.
ילדים צעירים מתחילים לפתח את הדמיון שלהם, מבינים שהמחשבות שלהם שונות משלנו והם מתחילים להמציא סיפורים. אפשר וכדאי להתייחס לזה כאל סיפור ולא כשקר ולהחמיא לילד/ה על הדמיון המפותח ועם הזמן אנחנו נפסיק לשמוע את אותם הסיפורים.
הבעיה מתחילה עם השקרים של הילדים הבוגרים יותר.
ופה אנחנו חייבים לשאול את עצמנו למה הם עושים את זה?
מה יוצא להם מזה/ממה הם חוששים?
באותה נשימה כדאי שנעצור לרגע, נתבונן ביחסים שלנו עם אותו הילד/ה, אם היחסים הם טובים אז נשאל את עצמנו מה אנחנו מרגישים כהשילד/ה שלנו שמשקר/ת?
במידה ועולה אצלינו קשת רחבה של רגשות כמו כעס, עלבון, אכזבה סביר להניח שפה גם נמצאת התשובה והסיבה לשקר.
תאמינו או לא, ילדים לא רוצים לאכזב אותנו, הם לא מעוניינים להוציא אותנו מהדעת, להפך יש להם צורך לרצות, הם רוצים שנהיה גאים בהם, שנסמוך עליהם, חשוב להם להיות בסדר.
ואז, ברגע שקרה משהו, נשפך החלב או שהילד/ה לא הכין/ה שיעורים הם כבר יודעים מה מצפה להם - כעס, אכזבה, עונש אז הם בוחרים בסיכוי הקלוש שלהם להימנע מכל אלו כדי לרצות אותנו, להיות בסדר ומשקרים. גם אם כבר דיברנו איתם על אותם השקרים וסיכמנו שבפעם הבאה חשוב להגיד את האמת.
אז מה עושים? לצד שיח קצר על חשיבותה של אמירת האמת, עלינו ההורים ללמוד להתנסח אחרת, וללמוד להגיב אחרת למראה החלב שנשפך ולידיע שהילד/ה לא הכין/ה שיעורים.
במידה ונשפך החלב נאמר: "אני רואה שנשפך החלב/הייתה פה תאונה קטנה, אני צריכה עזרה בלנקות את השלולית"
במקום: "שוב פעם שפכת את החלב? כמה פעמים בקשתי שתיזהר/י?" ולקבל תשובה שזה/ו לא אני.
ככה אנחנו מלמדים את הילדים שהם לא מאכזבים אותנו, אין לנו ציפייה שהם תמיד יהיו בסדר ובמידה נשפך משהו הם צריכים לקחת אחריות ולנקות.
במקרה אחר, במקום לחזור לאותו המאבק, על אותה הדרך שמובילה את הילדים לשקר לנו שהם הכינו שיעורים, נגדיר זמן קבוע שבו אנחנו פנויים לשבת עם הילדים על הכנת שיעורי הבית, וכך אנחנו נותנים להם את ההזדמנות לומר את האמת מבלי לחשוש שהם יאכזבו / יכעיסו אותנו. במידה והם לא יכינו שיעורים, זכרו שיום למחרת הם ילכו לכיתה ויצטרכו להתמודד עם המורה.
ואם הילד/ה אכל/ה עוד מתוק, מעבר למה שמותר ומסתיר/ה (או לא) את העטיפה של השוקולד הרי אנחנו יודעים מה תהיה התשובה במידה ונשאל/נפציר (שוב) למה אכלת את השוקולד?!
במקום זה בואו נעצור ונחשוב, הרי שנינו יודעים שהוא/היא אכל/ה את השוקולד, מיותר לגמרי להתחיל את הויכוח מי אכל ולמה, אין צורך להעמיד אותו/ה ב"מבחן האמת".
עכשיו הגיע הזמן לתת לו/ה להתמודד עם התוצאות: לא תהיה מגירת ממתקים/היא לא נגישה יותר/קונים פעמים בשבוע מתוק במכולת כדי לשמור על הבריאות.
כמובן שחשוב לדבר על זה מראש ברוח טובה, שבמידה והילד/ה לא יוכלו לעמוד בכלל של ממתק אחד ביום לא תהיה מגירת ממתקים/נלך פעמים בשבוע לקנות ממתק וכו'.
באופן הזה הילדים לומדים שהם לא מאכזבים אותנו, לא מכעיסים, זה יעודד אותם להגיד את האמת בנושא הזה וגם בנושאים אחרים.
במילים אחרות חובת ההוכחה עלינו, שאנחנו לא כועסים, לא מתאכזבים וכך אנחנו מאפשרים להם לאזור אומץ לומר את האמת.
עלינו לסלול את ההתנהלות החדשה סביב נושא אחד/שניים. ברגע שהילדים ירגישו ביטחון, יווכחו שהם לא מאכזבים אותנו, שאנחנו לא כועסים זה יתן להם ביטחון לומר את האמת באותם הנושאים ומשם גם בדברים אחרים.
שיהיה המון בהצלחה, מרגישים שאתם זקוקים לעוד הכוונה מוזמנים ליצור קשר
